אביונים בקרן זווית

ראיתי אותך היום,בלי מסיכות ככה אמיתי, כמו שרק פורים יודע להוריד מאנשים.
באותו רגע קדוש ,שכול ההסתרות נופלות בחסות היין ,
והכול סביב נהייה מטושטש ,עד שלא ידעת להבדיל בין רווק לנשוי ,ובין אחיין שלך לילד של השכנים.
צנחת על הכסא הראשון שראית פנוי והחזקת בשולחן שלא תיפול,
ואז הנפת את היד מעל החציל קלוי שגיסתך הכינה,זאת שהתחתנה עם אחיך שקטן ממך בחמש שנים ודפקת על השולחן מספיק חזק כדי להשתיק את כולם. כן, גם את החבר’ה הצעירים שבאו לכאן לאסוף כסף והזכירו לך איך היית נראה לפני יותר מעשר שנים, עם מבט זחוח בעיניים וטונות בטחון עצמי,שהעולם מחכה רק לך.
אפילו סמי הכבאי שרב עם השוטר השתתק.

“פורים זה יום קדוש וכל הפושט יד נותנים לו” צעקת מעמקי שכרותך.
‘פושט יד’ הוא לא רק עני שזקוק לכסף, ‘פושט יד’ זה אני , בחור רווק שרוצה להתחתן ומתחנן על זה בקרן זוית.
וכבר תשע וחצי שנים, מתגלגל בין דייט לעוד קפה ולעוד בחורה שאמרה לא. מה ביקשתי,להתחתן???? וכאן בכית והתפרקת וכולם בכו איתך בתפילה השבורה הזאת.
היום אני זכיתי לשמוע את הנשמה שלך צועקת וכואבת,ככה אמיתי בלי מסיכות.נכון שהלב של אמא שלך אף פעם לא טועה, אבל היום אמרת בקול את מה שהלב שלי מרגיש בשקט כל השנה.

ושמעתי.. שמעתי את הבדידות את היאוש והכאב שלך ילד שלי.
נכון שבמשך השנה אתה משדר עסקים כרגיל
שוכר דירה בעיר ,עובד, ולומד חצי יום .
בימי שישי קופץ לבית לקחת לחמניות וסלטים כדי להכניס לנשמה קצת טעם של בית.
“וכן אמא הכול בסדר,אם יהיה משהו אגיד לך.”
ולא,אני לא רוצה לשמוע על אף שדכנית יותר.
היום ראיתי אותך ואת הנשמה הצועקת שלך.
והרגשתי אותך ואת הכאב הזה שלך, להיות אביון כבר כמעט עשר שנים.
***
אבאל’ה תשמע את הבן שלך היום ,קבל את הצעקה שלו ושל כל הרווקים והרווקות שעומדים אביונים בקרן זווית ופושטים את היד כל השנה.

תגובה אחת

  1. רבקה הגב

    תהילה, אדיר!
    כתיבה מהממת
    תודה

השארת תגובה