ששש יש לי יומולדת

-ששש…
שקט!
פשוט שקט!

-מה קרה?
-אממ… יש לי יומולדת.

-ווואו מזל טוב!
-אבל למה שקט?
-מה למה שקט? יומולדת!!! אני אומרת לך.
מה,לא מובן?

-לא מבינה אותך.

-מה יש פה להבין?את אמיתית איתי?
יומולדת זה יום שאני פחות אוהבת.
לא עושה ממנו רעש ושבועיים לפני אני ‘הולכת על שקט’
כדי שאפאחד לא יתכנן לחגוג לי, גם אם הוא מאוד מאוד רוצה לשמח אותי.
רק דכאון פחד ואכזבה מעצמי עולים בי.
אני פשוט מחכה שהיום המדכא הזה יעבור וזהו.
אחרי שבועיים שוכחת מזה וחוזרת לעצמי.
מפחיד אותי לחשוב ,שגדלתי בעוד שנה.
שעוד שנה מהחיים שלי הלכה,
ושעדיין לא התחתנתי…
ועוד לא סיימתי…
ועוד לא עשיתי….
ועוד לא הגעתי..

אני שומעת אותה ועוד בנות כמוה, ונזכרת בעצמי בגיל 17, איך לא סבלתי את היום הזה.
איך לא ראיתי שום סיבה לחגיגה, אם כבר הייתה שם אכזבה מעצמי ובאמת לא הבנתי מה קשור לחגוג?
בלונים ועוגה? זה לילדה קטנה. עזבי אותך החיים לא משהו, ואל תחיי בסרט.

וככה הייתי מעבירה ימיהולדת על “מצב שקט” מתכסה מתחת לשמיכה עושה חושך וזהו.
אז, באותו גיל חשבתי שרק מי שמגיע לו והוא ‘ראוי’ יכול לחגוג. מי שעמד במטרות ויעדים מי שהגיע והשיג ‘מותר לו.’
ומי שלא לא. אבל משהו בתוכי ידע שלא,זה לא נכון.
וכמו שילדה קטנה חוגגת יומולדת על עצם היותה, כל אדם יכול לחגוג רק על ‘עצם היותו’ נשמה מיוחדת בעולם הזה,
על מי שהוא, בלי תנאי סף מסביב.

ולאט לאט משהו בי זז השתנה נולד מחדש
ו.. התחלתי לחגוג
כן כן, לחגוג ממש עם בלונים וזר פרחים ועוגה עם סוכריות ונרות ושירים ואנשים שאני אוהבת.
כמו ילדה עם חופש. שמותר לה לחגוג את החיים האלה.

כי מי בדיוק הכניס לנו לראש שחגיגה מותנית בעמידה ביעדים, שהחברה או שאני הצבתי לעצמי??
ואם לא עמדתי ביעדים האלה אז לא ‘אסור לך לחגוג’ את לא ראויה ושבי בשקט!
ובאיזה ספר זה כתוב
שרק מי שכבר נשואה,
וסיימה ת’לימודים.
והחשבון בנק שלה מחייך.
ויש לה גם חסכון בצד.
והיא יפה
ומוצלחת
ויודעת
וברורה.
והחיים מסודרים לה מקיר לקיר.
רק לה מותר לחגוג יומולדת.
את רווקה?
אז תחכי שהוא יגיע ואז תחגגי איתו כי מה קשור לחגוג לבד עכשיו יומולדת?
חוצמיזה שהרבה יותר פוטוגני תמונה זוגית.

אז נכון לכל אחד ואחת יש יעדים ומטרות שהוא חותר אליהם עוד מהיומלודת הקודמת,
וגם לי יש.
ואז מגיעה היומולדת וחוץ מבלונים ועוגה עם נרות מקבלים באקסטרה
כל מיני קולות שאומרים לנו שעוד לא הגענו ועוד לא הצלחנו ועוד מלא עוד לא.
והתסכול והאכזבה באים גם לבקר ומורידים אותנו למקום הכי נמוך.
ואז בכלל למי יש חשק לחגוג?
היכולת לחגוג את היום שנולדתי ככה איך שאני בלי קשר להישגים וליעדים שלי.
זה חופש אמיתי.

אז כן יש לי מטרות ויעדים בחיים.
אבל היי,
ביומולדת שלי אני חוגגת את עצם היותי בלי תנאים,ככה איך שאני.

בתמונה: “וואלה את לא נראית בת שלושים ואחת”

השארת תגובה