מה מכרו לך על אהבה? /דבורי וקשטוק

עם הפוסט הזה יש שלא יסכימו איתי, וזה בסדר. אנחנו לא חייבות להסכים. ובכל זאת, אני כותבת את הרהורי ליבי כמו שאני נוהגת תמיד בלי להתייפייף או לנסות להציג מצג שווא.
יותר מזה, את הפוסט הזה אני כבר כותבת כמה ימים, בהפסקות. הוא הפך להיות קובץ של כמה עמודים ארוכים כי הנושא הזה מציף אותי ממש ויש לי ים של נושאים לדבר עליהם בהקשר לזוגיות, נישואים ואהבה.
אבל צריך לבחור, אז אני בוחרת.
ובשבועות הקרובים אני אשתדל להרחיב יותר.
זה הולך להיות ארוך. קחי אוויר.
* * *
פעם, פעם, פעם…
לפני שנים רבות…
עוד היו לי פנטזיות לגבי איך נישואים אמורה להיראות.
הייתי בת חמש ושש ועשר.
שיחקתי באמא ואבא, ובשלב “בוגר” יותר, שיחקתי עם השכנה שלי בבנין, אפרת, שתי אמהות שיש להן תינוקות קטנים וכל היום עסוקות בלהאכיל אותם.
כשגדלתי עוד קצת, מצאתי את עצמי מטפלת באחיינים הרבים שנולדו לנו אז.
כיוון שאני הקטנה מבין שמונה אחים ואחיות, ועם פער משמעותי (יחסית) מזו שמעליי, את יכולה להבין שגדלתי בבית של “גדולים”, כשאחותי הבכורה כבר נשואה והבת שלה ואני בנות אותו גיל. ככה יצא שהיו לי המון אחיינים ואחייניות לשחק איתם וגם לריב איתם, לטפל בהם וגם לצאת איתם לטיולים.
בנוסף, המציאות הזו גרמה לי להיות עירנית מהר מאד למערכת היחסים בין אחיותיי וגיסותיי לאחיי וגיסיי.
שמעתי אותם הרבה מדברים על “הוא עשה לי-הוא אמר לי-הוא לא הרשה לי-הוא לא אוהב ש…-הוא והוא והוא”. כמובן ששמעתי תמיד רק צד אחד כי אף אחד לא טרח לעדכן אותי מה השני חושב וגם לא נראה לי שאחיותיי היקרות דאגו לזכור שיש שם מתבגרת קטנה ששומעת, מפנימה ומסיקה מסקנות לעתיד.
מהר מאד פירשתי בתוכי מה זה “בעל ואישה” ומהם נישואים.
גיל ההתבגרות היה קשה מנשוא בכל מובן שהוא, לי ולהורים שלי. לגדל ילדה דעתנית כמוני, שלא מאמינה לאף אחד, זו משימה כמעט בלתי אפשרית לצלוח אותה בשלום.
ולמרות שכל הזמן אמרו לי שאף אחד לא ירצה להתחתן איתי כי אני שמנה מידי, ואם כבר יהיה מישהו שירצה אותי – אז הוא בוודאות בעל מום משמעותי, להפתעת כולם, הייתי בין הראשונות במחזור שלי שהתארסו.
כשהייתי בת 18.5 התחתנתי בהתרגשות רבה עם בחור שאין בו רבב. לא רק שהוא לא היה בעל מום אלא הוא היה יותר ממה שהעזתי אי פעם לדמיין.
למרות שהיה מדובר בשידוך מן המנין, הייתי מאוהבת עד השמים והארץ ובחזרה. כולל טלפונים של שעות אל תוך הלילה ורצון אמיתי להתחתן איתו כבר.
אבל אז הגיע החלום ושברו והבנתי שלא הבנתי מה זה באמת נישואים.
ושנישואים זה הרבה יותר מלבבות אדומים ושני אנשים שצופים בשקיעה בעיניים מצועפות מאהבה.
היינו שני ילדים שעברו מסע לא פשוט בחייהם, שרק רצו לברוח מהבית של ההורים ושיהיה מישהו שיוכל להכיל אותם, לאהוב אותם ולהיות שם בשבילם. אבל אף אחד מאיתנו לא ידע איך עושים את זה ועשינו כל כך הרבה טעויות טיפשיות.
ביומולדת של גיל עשרים, כ”ב באלול, 15 שנה אחורה, עמדתי בתחנה המרכזית בחיפה עם מזוודה חזרה הביתה, אל ההורים.
מאז עברו הרבה מים בירדן.
הגירושים היו בומבה אמיתית בפרצוף. המחשבה שאולי, אי פעם, יהיה לי טוב נגוזה ונעלמה כעשן. הבנתי שמעכשיו זה רק אני לעצמי ואין אף אחד בעולם שיוכל לספק לי את מה שאני צריכה, שלא לדבר על “רוצה”.
האכזבה הייתה נוראית.
חוסר האמון הבסיסי שגדלתי איתו הפך להיות בסיס איתן עבורי.
“אל תאמיני לאף אחד” הייתה סיסמת חיי.
בשנים אלו עזבתי את הקהילה אליה נולדתי והשתייכתי והלכתי לחפש. מה חיפשתי? את האושר, את האהבה שהיה לי ברור שלא נמצאת, את הסוד לזוגיות שכן נראית טוב.
עברתי תהפוכות בשנים האלו. חיי היטלטלו בין רגעים מטורפים של תחושת אושר שמעולם לא חוויתי לרגעים של תהומות שחורים שנאבקתי בהם בכל מחיר. ניסיתי אז כל כך הרבה דברים, בדקתי, חקרתי, חיפשתי…
טרם עידן הפייסבוק, ניהלתי פורומים באינטרנט של גרושים וגרושות ובחורים ובחורות מהמגזר שלי, הקמתי קו תמיכה למקרים מסוימים והבנתי שאני יכולה לעזור לאחרים אבל אני לא רוצה יותר זוגיות.
אין דבר כזה זוגיות כמו שאני רוצה.
אני לא “מתפשרת”.
אין אף אחד שיכול להכיל את המורכבות שלי.
אין אף אחד שיכול לאהוב אותי כמו שאני חושבת שנחשב “לאהוב”.
אבל אז מצאתי את עצמי עמוק בתוך אהבה גדולה מאד, של מישהו שהיה הכי קרוב לכל מה שיכולתי לדמיין ושהיה הדמות האנושית הראשונה בחיי שאמרה לי “אני אוהב אותך” והאמנתי לו בכל ליבי, אבל זה היה נסיון אמיתי כי הקשר הזה היה עם כל הנתונים הבלתי אפשריים להפוך אותו לקשר אמיתי. טלנובלה טורקית קטנה על הסיפור הזה.
אני הייתי בשלבי תפנית משמעותית בחיי וחזרה אל המקורות שלי, אל המסגרת החרדית שבחרתי כמה שנים קודם לכן לעזוב, והוא היה רחוק מאד מהעולם הזה.
היה לי ברור שהבחירה ללכת עם האהבה הזו היא בחירה של טווח קצר של אושר ותחושות שמעולם לא חוויתי קודם לכן לעומת חיים שלמים ודור המשך שדמיינתי אחריי.
נקרעתי שוב, הפעם בין הערכים שהאמנתי בהם, גדלתי עליהם וינקתי אותם לבין האהבה.
נאלצתי לבחור בחירה בלתי אפשרית.
רק אלוקים יודע עד כמה היא הייתה בלתי אפשרית.
בגיל 26 הייתי בעיצומם של לימודי קורס הכשרת מאמנות.
בשיעור על ערכים (שעור קלאסי בכל קורס כזה) ביקשה המורה שכל אחת תכתוב עשרה ערכים שמובילים אותה.
היא עוד לא סיימה לדבר וכבר היו לי עשרים.
וכמו שאני כותבת אותם – חטפתי בום מטורף בבטן וידעתי. ידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות. זה יהיה נורא, זה יהיה כואב אבל זה יהיה הכי שלם שאפשר.
זמן קצר לאחר מכן – נפרדנו. אני בחרתי ללכת עם הערכים שלי ולא עם מה שחשבתי שקוראים לזה האהבה. היום אני יודעת שקוראים לזה התאהבות.
אהבה היא ערך מופלא, אבל הוא לא הראשון ברשימה.
אהבה היא לא המדד לחיים שאני רוצה ומאמינה בהם. אהבה היא ערך מוסף שמאפשר לחיות את החיים במתיקות מדהימה אבל היא לא זו שמחזיקה קשר לטווח ארוך.
קיבלתי החלטה קשה ממקום הכי שלם שבעולם.
שנה לאחר מכן, ח’ אלול, עמדתי תחת החופה עם מי שהיום הוא בעלי ואבי ילדיי, מתוך שלמות מוחלטת ובחירה מושכלת. מתוך רצון לבנות חיים יציבים ולהקים משפחה בדרך בה אני בעצמי גדלתי.
לא הייתה שם התאהבות.
לא הייתה דרמה שבה אני הלכתי ברחוב ונפלו לי השקיות והוא מיהר להרים אותן, מבטינו נפגשו והלב רעד.
לא נפגשנו כשהוא מציל את חיי מאיזה אירוע מסוכן ומאותו רגע היה לנו ברור ש”זה זה”.
כל הסיפורים האלו טובים לסרטים, וגם שם מדובר במשהו שנגמר בסוף, בדיוק ברגע שבו הסרט מסתיים.
בניגוד לכל הדעות על “שנה ראשונה” קסומה ו”ירח דבש” קסום – השנה הראשונה שלי איתו הייתה קשה מאד. לא בגללו. בגללי. בגלל השינויים הדרמטיים שהנישואים האלו כללו. החל מחזרה למסגרת של נישואים אחרי שבע שנים של ‘כאילו עצמאות’, והמשך בחזרה למסגרת שאותה עזבתי, שיש לה כללים ודרישות לא פשוטות.
המים בביוב יכולים לספר את הדמעות ששפכתי במקלחת ואת נחלי הכאב שזרמו עם המים אל הלא נודע.
* * *
עוד חודש אנחנו חוגגים שמונה שנים ביחד ושלושה ילדים שהם הדבר הכי מופלא שזכיתי ליצור כאן בעולם. והבחירה שעשיתי 8 שנים קודם לכן הייתה הבחירה הכי קשה בחיים שלי והכי שלמה שיש. לא הייתי משנה בה מאום.
למרות שהזוגיות שלנו יודעת ימים טובים, וגם פחות.
למרות שיש נושאים שאנחנו לא מסכימים עליהם בכלל ויש נושאים שאנחנו בדעה אחת.
למרות שיש רגעים שברור לי שעשיתי את הפיס של החיים שלי כשבחרתי בו, ויש רגעים שאני מפנטזת שאני משנה אותו קצת, או הרבה.
ותמיד, תמיד, אני יודעת שנישואים הם לא מה שמכרו לי אלא מה שאני עושה מהם.
אני לא מוכרת לעצמי או לך שהנישואים שלי “מאושרים”, כי נישואים לא יכולים להיות מאושרים. הם לא משהו שבלחיצת כפתור הופך להיות כך או אחרת!
אנחנו יכולים להיות מאושרים, עם נישואים ובלי נישואים. האושר מתחיל מתוכינו.
מי שלא יודע להיות מאושר ולומד איך לאשר את עצמו (מלשון אושר) – נישואים לא יהפכו אותו למאושר. הוא ימשיך להיות אומלל. אני מוכנה לחתום על זה!
מי שמאושר – נישואים יהיו מרכיב נוסף באושר שלו.
מי שמחכה שהנישואים שלו יהפכו למאושרים מעצמם – יגלה שעברו חיים שלמים והוא עדיין מחכה.
ומי שמחכה למצוא את ה’אחד’ שיעשה אותה מאושרת – צר לי, הוא לא קיים. אין אחד, יש הרבה יותר מזה, ואין מישהו שיכול לעשות אותך מאושרת, באמת. רק את.
תאמינו לי.
אני מגובה במחקרים מדעיים
בנסיון חיים
ובנסיון מקצועי
ובמאות לקוחות שהקימו את ביתן, שיפרו את זוגיותן ולמדו להיטיב את חייהן.
* * *
ט”ו באב היום.
אחד מהימים הכי חגיגיים שהיו בעם ישראל.
כמי שנשואה פעם שניה, פיתחה שיטה ייחודית למציאת זוגיות ומומחית באימון למציאת זוגיות ולשיפור זוגיות, מן הסתם ראוי שיהיו לי מילים חמות על היום הזה. נניח, שאדבר על אהבה, אצרף הרבה ורדים ולבבות אדומים ואלמד אותך כמה חשוב לחגוג את היום הזה.
אז לא. שום דבר מזה לא יקרה הפעם.
אני צינית מאד כלפי כל מה שהוא חיצוני וחסר כל מהות ומשמעות, במיוחד במה שקשור במערכת יחסים אינטימית כמו זוגיות.
יש נשים שהיום הזה הוא חורבן בשבילן כי זהו שעת מבחן לבני זוגן – אם הם זכרו לקנות להן משהו או לא.
או אם הן נשים שנמצאות במערכת יחסים לא טובה והן לא מאושרות בה, והן בטוחות שאם הן היו מתחתנות עם מישהו אחר – בטוח היה טוב יותר.
או אם הן רווקות ש”עברו את הגיל” שמסתכלות בעיניים כלות על תמונות הלבבות האדומים והמבצעים בחנויות כגון “אוהב את אשתך? קנה לך סט במבצע!”, כאילו הם אם היו נשואות – זה מה שהיה מביא אליהן את האושר.
הרשי לי להגיד לך משהו:
את לא צריכה את ט”ו באב כדי לחגוג את החיים, את הזוגיות ואת האהבה. קודם כל לעצמך!
את לא צריכה לחכות שהוא יקנה לך. את יכולה להיות זו שתקנה לו. זה לא יפחית מערכך כלום וגם לא יהפוך אותך לגברית ואותו לרכרוכי.
ואת יכולה לקנות לעצמך בלי קשר לאף אחד.
את לא צריכה להעמיד אותו במבחן שאת יודעת שהוא כנראה לא יעמוד בו כדי לחרב את היום שלך – יש דרכים יותר פשוטות וזולות מזה, אז חבל.
אם את יודעת שהוא לא זוכר – תפנקי את עצמך וספרי לו שזה בשמו או בקשי שיפנק אותך, והקפידי לציין בדיוק מה את רוצה כי אחרת לא תיהי מרוצה. ולא, זה שאמרת לו מה את רוצה לא אומר שהמתנה שלו לא שווה. והרצון “שינחש מה אני אוהבת” שווה לרצון שלך לחזור למשקל של החתונה אחרי 7 לידות.
ט”ו באב הוא יום מעולה כדי להזכיר לעצמינו לחגוג את מה שיש, ולזכור שזוגיות טובה היא בסיס חשוב ומהותי בחיינו. לא צריך לחכות לחגוג אותה ביום הזה אבל אם שכחת לחגוג אותה במהלך השנה אז לפחות תחגגי עכשיו.
זו הזדמנות, בשביל אלו שעוד לא זכו לחוות את חווית הנישואים לשאול מה מונע מהן את החוויה הזו ובמקביל – לחגוג את הטוב שיש במצב להן, כן, יש לרווקות הרבה מאד פלוסים!!! (תאמינו לי, יש לא מעט רגעים שאני מתגעגעת לשנים ההן).
ואם את מוצאת את עצמך בין המילים שלי ורוצה לחגוג כל יום את ט”ו באב מבפנים – אני מזמינה אותך לשיחת אבחון והכוונה איתי, באופן אישי, כדי לגלות מה הדבר שמונע ממך את האושר שלך ואיך למצוא את האושר האמיתי בזוגיות קיימת או בזוגיות שאת רוצה ליצור.
במרכז בהנהלתי יש צוות שלם שמתמחה בייעוץ נישואים ובמציאת זוגיות.
איתך, ביום הגדול הזה
דבורי וקשטוק

השארת תגובה