למי את נשואה/אתר ‘שקוף’

שאלה:
אני יוצאת לדייטים ונפגשת, אבל לא הולך. יש בתוכי רצון להתחתן, אבל גם יש בי פחד נוראי. האם זה קשור לדוגמא של זוגיות לא מוצלחת שחוויתי בבית? האם זה יכול לתקוע אותי? חברות מסביבי יוצאות עם בחורים תקופות ארוכות, וגם אם בסוף זה יורד, הן מתקדמות לקראת משהו, ואני אף פעם לא התקדמתי לפגוש בחור יותר מפעמיים! אני רואה אותן רוצות  ומה לא עושות כדי להתחתן: מבקשות ברכות וסגולות ופונות לשדכניות, ואני במצב שאני רק רוצה לרצות. השאלה היא איך רוצים? איך מסלקים את הפחד? אם בכלל… או שזה סימן, שעוד לא הגיע הזמן שלי להתחתן ומוטל עלי להרפות? (אולי בכלל גורלי למות כרווקה?).

תשובה:
הקב”ה הביע באופן הכי ברור את רצונו מאיתנו – להתגלות דווקא בתוך מערכת של זוגיות, ומאחר וזה רצונו המפורש הוא טרח להכין לכל אחד מאיתנו את הזיווג הנכון והטוב ביותר עבורו! ולידיעתך, גם עבורך כבר מוכן הזיווג מששת ימי בראשית, ושום “סימנים” לא יסתרו את הנתון הוודאי הזה. זה דבר ראשון, ורק כשיהיה לך יישוב דעת מוחלט לגביו, תוכלי להבין את התשובה לשאלתך.

דבר שני, אין חיה כזאת: “אני רוצה לִרְצות” – זה אחד השקרים הגדולים!

הרצון להתחתן כבר קיים בתוך כל אחד מאיתנו; לא צריך “לִרְצות אותו”! הרצון הזה שתול בנו מאז ומעולם, כדי שנזכה להקים בתים ולעשות בהם את רצון השם, ואפילו מודל זוגי שלילי שראית בבית הורייך לא מוחק את הרצון הזה!

ולכן, כל מי שלא מרגיש את הרצון הזה בוער בו, חייב לבדוק: למי אני כבר נשוי בעצם?

לומר “אני רוצה לִרְצות” או “מה לעשות שאני מפחדת” זה בעצם תרגום סימולטני מכובס ל: “אני לא רוצה להתחתן, בגלל שבעצם התמלאתי כבר ממשהו או ממישהו אחר, ולכן אני לא מרגישה את החסר של היותי ‘רווקה’ (=מלש’ ריקנות)”.

אז בואי ונגדיר מחדש את שאלתך.

השאלה אינה: האם להרפות? האם זה רמז וסימן לגורלי? האם אני בהתניות שליליות על נישואין?…

השאלה היא: האם את רווקה או נשואה? ולא במובן הרשמי של המילה.

זה שבתעודת זהות שלך כתוב בהגדרת המצב “רווקה” – זה לא אומר שבתדר הפנימי שלך את לא “נשואה” למשהו או למישהו.

תשאלי את עצמך: מה בחיים שלי כיום גורם לי ריגוש, הנאה, חוויה? מאיפה אני שואבת נחמה ותענוג? הרי להיות רווקה בגיל 30+ זה כרוך ברגשות קשים של בדידות, בזיון, דחייה, היעדר פרטיות… וכו’. אז איך כל הרגשות הכואבים האלו לא מובילים אותך לִרְצות את זה? מה חוסם לך את הרצון? מה בחייך סוכר לך את החסר הטבעי?

בפרטי הרקע לא ציינת: האם את עובדת? גרה עם ההורים? שני נתונים אלו יכולים להיות מפתח להבנת התמונה.

לפעמים לרווקה מתבגרת, המתגוררת עדיין עם הוריה שיחיו, יש בבית תפקיד בעל ערך רגשי גבוה מאוד, שממלא אותה ולא מאפשר לה לחוש את היותה רווקה, אבל האמת היא שהתורה אמרה בפירוש “על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו”, זה התהליך, זה גורם ותוצאה.

לעומת זאת, יתכן שאת “נשואה” לעבודה – אם את עובדת בעבודה, המעניקה לך סיפוק עמוק ואתגר ענק ותחושת שליחות נעלה, זה מאוד משמח, אבל השאלה במה את בוחרת: להעביר את חייך על עבודה או להקים בית? עליך לזהות האם את יונקת משם אשלייה של קשר או שאת עובדת נטו לשם עבודה.

כמובן, יש שלל של אפשרויות נוספות לפסוודו-קשר, המהווה תחליף לנישואין: חבֵרה “טובה”, שהקשר איתה הדוק וצמוד ואינטנסיבי וקרוב מדי ולא משאיר דקה של הרגשה; קשר אינטימי מדי עם אוכל; “נישואין” לוואטסאפ, למיילים, ל-sms; ניהול רומן עם מוזיקה וסרטים וסדרות – בריחות אלו ואחרות יכולות בקלות לשמש ממלאי מקום לקשר עצמו, במיוחד לאלו שמפחדים…

בקיצור, תבדקי עם מי “התחתנת” בלי לשים לב. תהיי כנה, תעיזי להעלות אפשרויות. אל תפחדי להודות באמת. זה לא מה ש”יקלקל לך בשידוכים”… כי עפ”י האמת, תמיד יש דרך חזור. כל החיים עוד לפניך, ואם תצאי מ”נישואין מדומים” –  בע”ה בוודאי תזכי בקרוב להינשא לבן זוגך האמיתי, הטוב, שאגב, דווקא מחכה לך מאוד…

השארת תגובה