הרגע הזה שהוא לא הכיר את פרידה קאלו

הרגע הזה שהוא לא הכיר את פרידה קאלו

ראיתי אותה, את אנה. מספרת לגבר שיושב מולה בדייט, שהיא משחקת בתיאטרון את הדמות של פרידה קאלו.
והוא כאחד שמימיו לא דרך בתיאטרון, לא ידע מי זאת פרידל’ה.
אבל אנה לא מתייאשת, ולא מבינה איך אפשר שלא להכיר מושג צריכה בסיסי כמו פרידה.
היא בטוחה שהוא מכיר רק שכח…
נו זאת’י עם הגבות מחוברות והפרחים, ציירת… והוא באמת לא מבין מה היא רוצה.
אוקי, היא משלימה סופית עם העובדה שהבנאדם לא יודע ולא שמע דבר על הציירת המקסיקנית.
ממשיכה לחייך, אבל מבחינתה כל האוויר יצא זהו אפשר לסיים את הדייט.
אפשר לראות עליה את האכזבה בפנים למרות החיוך.
אח”כ היא מסבירה לפסיכולוג שהיא באמת לא מבינה איך אפשר לא לדעת מי זאת פרידה.זה ידע בסיסי.

טוב,את פרידה קאלו גמני לא הכרתי. אבל בואו, אני מאמינה שלכל אחד יש את ‘הפרידה קאלו’ שלו.
וכל אחד בא לדייט עם העולם מושגים והתחומי עניין שמעניינים אותו: אנשים,זמרים, סופרים, מקומות,
שהוא מכיר מעריץ, ומהווים לו השראה בחיים. והוא בטוח בטוח שגם הפרטנר אמור וחייב להכיר גם.
מס’תומרת אתה לא מכיר? ואיך זה יכול להיות בכלל שבן אדם לא יכיר את מי שאני מכיר?
ואז מגיעה האכזבה הזאת שמדגדגת בגרון וגם אם אני לא אראה אותה, היא תמשיך לנדנד ולהציק.
וכל הדייט הולך רק בגלל איזה פרידה אחת.

ותוך כדי שאנה יושבת בספת הפסיכולוג )תודו שזה מגניב לשבת עם פסיכולוג אחרי דייט(
ומעלה תובנות מדייט ה’פרידה קאלו’.
חשבתי עלי, על עצמי כמה רחוק אני מוכנה לזוז מהגבינה שלי, וכמה סבלנות יש בתוכי כדי להכיר מושגים שהם לא בדיוק הכוס קפה שלי בבוקר. וכמה בכלל אנחנו הרווקים מוכנים להבין שיש עוד דברים בעולם חוץ ממנו.
ולא היו לי תשובות ורק הרגשתי פחד ותסכול.

בתמונה:
כל אחת והפרידה קאלו שלה.

השארת תגובה