כשאת אומרת שאת אוהבת, למה את מתכוונת?

לפני כמה זמן כתבתי פוסט התפרקות. על צעקות ועל זה שהנשמה שלנו יודעת בדיוק מה כואב לה. וכשצועקים,ממש מיילדים בתוכינו משהו חדש.ולמחרת ביום שישי איזה שעה וחצי לפני שבת, בדיוק בזמן הקדוש הזה שאני והרימל מול המראה. מישהי חמודה ומלאת אהבה כתבה לי:
“את יודעת..אני באמת משתדלת ‘לרתום’ את הקב”ה אליי,מתוך אהבה.אני לא מרגישה שאני צריכה לצעוק כדי שהקב”ה ישמע אותי.
אני מרגישה ומשתדלת להרגיש גם כשקשה,את החיבוק ממנו.ניסיתי לצעוק ואז נזכרתי…שהוא לא חייב לי כלום.
אל תגידו שהיא לא מתוקה ונשמה שהיא מאמינה רק באהבה בלי צעקות..

אז מייד שסיימתי את הדייט עם הרימל ותוך כדי צפירה ראשונה, כתבתי לה שזה בסדר לגמרי לרתום את הקב”ה אלייך מתוך אהבה.. ויחד עם זה, בא לך לצאת רגע מהאהבה שאת מדברת עליה ולהסתכל עליה בזום אאוט.?

תסתכלי סביבך על הטבע, כמה גוונים וכמה תתי גוונים יש לשקיעה, לים, לעצים,להרים ?זה מטורף!
עכשיו תארי לך שהשם היה אוהב את הצבע האדום והיה ממתג את העולם רק בקונספט אדום…איך אומרים? פחות פחות..
ואם נגיד מוזקאי היה הולך על יצירה רק עם שני אקורדים?אני לא מבינה במוזיקה אבל לא נראלי שהיה יוצא מזה שיר.
או אם איזה מתמודד במאסטרשף יגיש לאייל מנה באותו צבע, טעם ומרקם?סינר הוא בטוח לא יקבל ממנו.

איפה שלא תסתכלי על זה יש מנעד.יש סקאלה רחבה מאוד של טעמים, של צבעים, של עונות שנה,של חגים עם וייב וקצב אחר ושונה.
הרי אף אחד לא היה עף על זה, אם כל השנה היה חורף עם קור גשם ומטריות .גם למי שמת על החורף.
כמו שבטבע ובזמן יש מנעד רחב לאורך ולרוחב ככה גם בנפש. יש מנעד רחב של רגשות. לאהוב זה מגניב ורומנטי וזה בערך כמו לאכול כל החיים רק פיצה או להשאר בכיתה א’ בגיל 30.
בתוך מערכת יחסים מאוזנת ובריאה, יש את כל הרגשות האפשריים: אהבה ,פחד, תשוקה,אכזבה,תסכול,עייפות בלבול אושר והתרגשות.. יש הכל! יש התפתחות שינויים עם עליות ירידות יש תנועה,קוראים לזה לחיות.

להיות כל הזמן ‘במוד של אהבה’ ‘וברוך השם הכל טוב’ זה כמו מישהו שהבלוטות טעם שלו מכירות רק פיצה. אפילו שהוא כבר בן שלושים.
יש הרבה אנשים שחיים על ‘אהבה’ וזה נשאר שם באותו שלב לא מתפתח לא מתקדם לא מעמיק זה נשאר על אותו רמה אותו שלב בוסרי התחלתי.

וזה בדיוק בדיוק אותו דבר גם במערכת יחסים מול הקב”ה.
משום מה יש כאלה שחושבים או מאמינים שעם הקב”ה צריכים להיות במערכת יחסים רק של ‘ילדה טובה ואוהבת! של ברוך השם הכל טוב!
אסור להראות ולהרגיש משהו אחר.הרי הוא לא חייב לי כלום.. ואני צריכה להגיד לו תודה על מה שהוא נותן לי. ויש כאלה שגם את זה אין להם!
“כי לכי תדעי מה יקרה לי, אם אגיד לו מה שאני מרגישה באמת.”
וזאת לא האמת כי באמת בפנים יש עולם שלם של תחושות, רצונות, תשוקות ופחדים, ובלבולים.. אבל לימדו אותה שצריך להגיד תודה ולתת נשיקה גם אם לא בא לה. ולהיות ילדה טובה טובה.
קשה לך, כואב לך בפנים?תגידי תודה על מה שיש לך.
וככה חיים חיים כפולים של בחוץ ובפנים, של מה אני באמת מרגישה ומה לימדו אותי להראות מבחוץ שאני מרגישה.

הדמות הקלאסית למערכת יחסים עמוקה ואנטימית מול הקב”ה הייתה של דוד המלך.
הוא לא ראה ממטר, ומתח את הלב שלו לאורך לרוחב למעלה למטה שפך בתהילים את כל הכאבים הכי פנימיים שלו. והוא כותב על כל מה שזז לו בפנים.על כעס פחד ועצבות ושמחה ואהבה ורצון כמיהה ותשוקה הוא גם שואל שאלות ומעלה התלבטויות בלי לוותר.
מעניין שלדוד המלך היה מותר להגיד, באמת מה הוא מרגיש.חוץ מהכל בסדר! ברוך השם והשם לא חייב לי כלום!
לכן עד היום כל אחד מוצא את עצמו בתוך התהילים ובטוח שדוד כתב את זה ממש עליו.
היה לו אומץ להסתכל לעצמו בלב ולהגיד מה הוא מרגיש באמת באמת בלי כיסויים וזיופים.

וככל שתפתחי עם עצמך ומול הקב”ה,קשר יותר אינטימי וחשוף תסכימי להיות חלשה,תמתחי את הגבולות בתוכך,
תעיזי לטעום טעמים חדשים להרגיש עוד רגשות, לרדת למקומות יותר עמוקים בתוכך את תמצאי עולם שלם מתחת למילים שאלפו אותך להגיד כשהיית בת 15.
ואולי גם תסכימי לצעוק לא בגלל שהוא חייב או לא חייב לך, בגלל שתרגישי כ”כ קרובה אליו בלי הגנות ומסיכות שבנית לעצמך. וגם אם לא תצעקי ,זה לגמרי בסדר העיקר שתקבעי איתו דייט יומי ותספרי לו באמת מה את מרגישה.

השארת תגובה