רגשות בהקפאה

 

ילדה בת שבע מקנאה באחותה הקטנה בבית, שתמיד נותנים לה הכל והקנאה הזו נכנסת להקפאה.
ילד בן שמונה וחצי,שעונה תשובה לא נכונה בכיתה והחברים מאחורה צחקו, הוא מתבייש
והבושה הזו נכנסת להקפאה.
ילדה בכיתה ו’ בשולחן שבת שומעת את ההורים צועקים ורבים, היא מפחדת
והפחד נכנס להקפאה.
ילד בן 6 הולך לטיול ושוכח את הממתקים בבית, כל הטיול נהרס לו והאכזבה נכנסת למקפיא.
בחור  בן 15 שונא את החבר  הזה שמתעלל בו בישיבה והשנאה הזאת נכנסת באוטומט למקפיא.
הכעס ,האכזבה, הבושה, הפחד, ההתרגשות, האהבה, התלהבות, הקנאה כל אלה רגשות שהם חלק מהחיים וההתפתחות הרגשית  שלנו. אבל אם הם לא מקבלים מקום ריפוי והכלה, הם פשוט עוברים ישר למקפיא לא נעלמים לשום מקום.
ואז הילדה החמודה הזו והילד המתוק גדלים  ועוברים את כל המסלול של גן, ביה”ס, ישיבה סמינר, לימודים,פסח, קורות חיים,שבתות, עבודה,לשכת גיוס, הכרויות פגישות וקפה הפוך.
הילדה ההיא כבר בחורה,עובדת לומדת פה ושם מטיילת איפשהו בעולם.
הילד ההוא כבר מבין דבר או שתיים בחיים, הוא לומד, עובד מנגן על גיטרה חשמלית  ואוהב את אביתר בנאי.
הם נפגשים,דייט ראשון בבית קפה קרוב אליה היה מעניין וזורם.
דייט שני באיזה פארק קרוב אליו.
דייט שלישי ורביעי כבר לא זוכרת אבל הם ממשיכים לצאת,בלי לספור.
ואחרי תקופה קורה משהו,
יכול להיות שהם מתארסים,
או שזה כבר מתחיל תוך כדי פגישות.
יש כאלה שזה קורה להם בכלל אחרי החתונה במשך החיים.
המקפיא שם בתוך הלב, מתחיל לזוז, מתחיל לרעוד מתחיל להרגיש.
ואז כל הרגשות מתחילים להפשיר.
הנה הגיע הרגע המיוחל שאפשר לצאת מהקפאון הזה אפשר להפשיר.
28 שנים חיכיתי להוציא הכל והנה הגיע האדם שעכשיו אמור להכיל את כל האכזבות,הפחדים הבושה,ההתלהבות שעברתי.
אממה, המקפיא בצד השני גם מתחיל לזוז וכל הכשלונות הפחדים האכזבות מתחילים גם אצלו תהליך הפשרה…
כל אחד מגיע עם ציפייה, שהנה הנה משיח בא ועכשיו הכרתי את האדם שאוכל להפקיד את ליבי בידיו.
וכששני מקפיאים מתחילים להפשיר רגשות של חצי יובל, מתחילה הצפה.
ואוקיינוסים של רגשות מופשרים שחיכו כ”כ הרבה זמן בהקפאה זורמים מכל הכיוונים.
ורק צועקים תראה אותי!!! אני כאן!!!תמלא לי את כל הבורות שהופשרו, תעריך אותי, תנחם אותי, תכיל אותי. ואז הפרטנר הופך מפרטנר ,לאיש הצלה עם חליפת מגן שלא יטבע.
 ככה לא נראה קשר ובטח לא פרטנר ככה נראים שני אנשים צולעים עם קביים שבאו להציל אחד את השני.
גם האדם הכי מכיל והכי טוב בעולם, לא יכול למלא בורות של רגשות וכאבים. זה גם לא התפקיד שלו כי אז הוא הופך מבן זוג להורה.
לקשר כל אחד מגיע עם ‘חתיכת מזוודה’, מלאת  חוויות טובות,זכרונות, שריטות ורגשות קפואים.
וככל שניקח אחריות על ‘המזוודה שלנו’  לפני שאנחנו מכניסים עוד מישהו לחיינו, ניקח אחריות על החוויות והכאבים שלנו וניתן להם מקום הכלה וריפוי.
הקשר יהפוך משני אנשים צולעים על קביים, לשני אנשים אוהבים שעומדים כל אחד על שתי רגליים יציבות בקרקע.

תגובה אחת

  1. מלכה הגב

    ווווואוווו כמו תמיד אין על הכתיבה שלך בעולם! כל כך נכון ומחזק! תודה

השארת תגובה