קפסולה של נחישות

והיום אני מרגישה קצת כמו נחשון בן עמינדב

שלפני שבוע הוא לא ראה בעיניים, כלומר במים וקפץ לים הגדול

שכולם עומדים מאחוריו, מתחמקים מלזוז מאזור הנוחות שלהם.

והקטע שהמים לא ממש התרגשו ממנו ולא יתפצלו מייד אבל הוא נכנס דוך במים

עד שהוא צעק “הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש”

ואולי באותו רגע קדוש,

הוא הכניס את הנחישות הזאת לתוך קפסולות קטנות שיהיה להמשך הדורות.

וכן,
בחודשיים האחרונים לקחתי עם עוד ארבע בנות חתיכת קפסולה של נחישות ואומץ.

לקום, לזוז, להזרק למים ולצעוק:

“באו מים עד נפש!”
זהו!!!

אין טעם לחכות מחוץ למים,להמשיך להתחמק ולחפש עוד סגולה.

כן יש טעם לזוז, לקפוץ למים

ולהגיד:”כאן אני לא נשארת יתהפך העולם!!!”

שינויים קורים מתוך תנועה ותזוזה

ואני לא אחראית מה יהיו התוצאות

את זה אני משאירה למי שקרע לנו את הים לעשות.

בתמונה: לקחנו קפסולה של נחשון והיום אנחנו קופצות למים.

השארת תגובה